מדם החפים מפשע, מזעקותיהן של אימהות שכולות, מפחד הילדים, מאימת הנשים החטופות, ומכבוד האדם הנרמס כאשר אדם נאלץ לחיות מחוץ לאנושיותו, אנו פונים היום אל מצפונכם ואל מצפונה של האנושות.

לאחר נפילת משטר אסד, ולמרות עשרות השנים של עריצות והפרות חמורות שסבל העם הסורי, רבים תלו את תקוותיהם בשלב חדש המושתת על כבוד האדם, שלטון החוק, כיבוד זכויות האדם ומערכות יחסים לא מאיימות עם המדינות השכנות והקהילה הבינלאומית. על בסיס זה, הרשות החדשה קיבלה תמיכה פוליטית ופיננסית אזורית ובינלאומית.

עם זאת, מה שסוריה עדה לו במהלך השנה האחרונה – מעשי טבח והפרות המגיעים לכדי פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות – מוכיח לצערנו כי תקוות אלו נגוזו. העלווים סומנו כמטרה לאורך החוף הסורי ובאזורים אחרים; הדרוזים בסחנאיא ובסוlocation_אידא היו נתונים להפרות חמורות; גם הנוצרים סומנו כמטרה בדמשק ובמחארדה. כפרים ואדמות חקלאיות נשרפו, מקורות פרנסה נהרסו, וקהילות שלמות נדחקו לכדי פחד ושתיקה.

מציאויות אלו אינן רק מספרים בדוחות; הן חיים, שמות וילדים.

בינואר 2026, בעיר לטקיה, בשכונת אל-זהראא, ילד עלווי בן חמש עשרה בשם ח'דר סוויד היה נתון למתקפה אכזרית באזור מגוריו. הוא נדקר עשר פעמים בחזהו על ידי גברים בשנות השלושים לחייהם המשתייכים לקבוצה תכפירית סונית קיצונית, אך ורק בשל היותו עלווי. ב-24 בינואר 2026, ח'דר מת מפצעיו והלך לעולמו.

אף חקירה עצמאית לא נפתחה. המבצעים לא נדרשו לתת דין וחשבון. שום אחריות פלילית או ציבורית לא הושגה.

רצח ח'דר סוויד אינו תקרית מבודדת; הוא דוגמה מובהקת לדפוס שיטתי של פגיעה בעלווים, בהיעדר מוחלט של צדק, שבו מבצעי הפשעים עושים זאת מתוך ודאות כי הפטור מעונש הוא הכלל.

מה שאנו עדים לו היום בסוריה אינו התנהגות פסולה מבודדת, אלא הפרות מאורגנות, שיטתיות ומתמשכות, הכוללות:

• הוצאות להורג ללא משפט ומחוץ לכל מסגרת חוקית, לרבות אלו המבוצעות נגד אזרחים כורדים, הנמשכות עד היום. העולם היה עד לדרך שבה חיילים מצבא ממשלת דמשק השחיתו את גופתה של לוחמת כורדייה והשליכו אותה מגגו של בניין גבוה. • מעצרים שרירותיים והעלמויות כפויות תחת האשמות מעורפלות ומפוברקות, כאשר השכיחה שבהן היא האשמה בהיותם "שאריות המשטר הקודם". תיוג זה הפך בפועל להאשמה קולקטיבית, המשמשת במיוחד נגד עלווים ונגד כל מי שמעז לתבוע את זכויות האדם הבסיסיות ביותר ואת הזכות לחיים – ובמיוחד מפגינים עלווים שלווים שקראו לכבוד, ביטחון והגנה. • מעצרם של אנשי דת ועיתונאים עלווים בתנאי כליאה קשים ביותר. בין העצורים נמנים ראש המועצה העלווית בטרטוס, השייח' עלי חלאחל, סגנו השייח' עאסף מהנא, ראש המועצה העלווית בלטקיה השייח' אחמד חביב, וכן העיתונאי והסופר אכת'ם דיב. שמות אלו, עם זאת, מייצגים רק דוגמאות בודדות מתוך רשימה ארוכה ומתארכת, ולא מקרים מבודדים.

הם לא נעצרו בשל ביצוע פשעים, אלא בשל דרישת זכויות המוכרות באופן אוניברסלי: הזכות לחיות בכבוד; החופש לקיים פולחן דתי בעל אופי רוחני ואנושי; השאיפה לצדק מעברי; שחרור עצורים המוחזקים במשך למעלה משנה ללא משפט ושגורלם אינו ידוע; ובשל הקריאה לשים קץ להפרות היומיומיות ולרטוריקה התכפירית העדתית והמסיתה.

בהקשר זה, המעצר פסק מלהיות אמצעי חוקי והפך לכלי של ענישה קולקטיבית והשתקה פוליטית.

מבמה חופשית ועצמאית זו, אנו קוראים לפיכך לשחרורם המיידי של כל העצורים, ובפרט למעלה מתשעת אלפים עצורים שאין להם כל זיקה למשטר אסד הקודם, שרבים מהם נותרים כלואים ללא אישום, ללא משפט, וללא כל ערבויות משפטיות מינימליות.

ביניהם נמצא השייח' באדר אל-דין חסון, דמות אשר דיברה שוב ושוב מעל במות בינלאומיות בזכות דיאלוג, פיוס ובניית גשרים של שלום והבנה הדדית. המשך מעצרו שולח מסר מדאיג עמוקות: שקולות הקוראים לדו-קיום נענשים, בעוד שלקיצוניות ולהסתה מותר לשגשג.

אף חברה אינה יכולה לצמוח מתוך סכסוך כאשר בתי הכלא שלה מלאים באלו הקוראים לשלום. ואף מעבר פוליטי אינו יכול לטעון ללגיטימיות כאשר הפיוס עצמו מטופל כפשע.

• מצורים שיטתיים והרעבה מכוונת המכוונים נגד מיעוטים, במיוחד הדרוזים בסווידא והאוכלוסייה העלווית בכפרי החוף הסורי, חומס וחמה. עם התייבשות מקורות הפרנסה והיעדר סיוע הומניטרי, קהילות הפכו פגיעות לרעב, וילדים רבים סובלים כיום מתת-תזונה. • עקירה כפויה והחרמה והשמדה שיטתית של רכוש במטרה לחולל שינוי דמוגרפי, כפי שארע באל-מוע someמיה, אל-דימאס ובשכונת אל-ורוד בדמשק. • פיטוריהם של אלפי עובדים מהקהילה העלווית ממשרותיהם ללא הצדקה חוקית או פיצויים. • הפרות חמורות נגד נשים, לרבות חטיפה, סחר, שיעבוד ואלימות המבוססת על אפליה עדתית.

לאורך החוף הסורי, בחומס ובחמה, בסווידא ובאזורים בעלי רוב כורדי ונוצרי, אותם פשעים חוזרים על עצמם, על ידי אותם מבצעים, תחת תירוצים שונים אך באותה תפיסת עולם: תפיסת עולם של הדרה, תכפיר והסרת האנושיות.

ארגונים בינלאומיים, גופים של האו"ם וחקירות עיתונאיות עצמאיות תיעדו הפרות אלו. עם זאת, ועדות חקירה מקומיות כביכול חסרות עצמאות ואמינות, ומשמשות להטעיית דעת הקהל במקום לעשיית צדק.

המבצעים אינם יכולים להיות השופטים.

גבירותיי ורבותיי, היעדר הצדק בסוריה כיום אינו מאיים על הסורים לבדם; הוא מאיים על הערכים הדמוקרטיים והאנושיים שעליהם הוקמה אירופה עצמה. כאשר החסינות מפני עונש הופכת לנורמה, היא הופכת לסכנה חוצת גבולות.

מה שאנו עדים לו הוא שכפול של מודל דתי סמכותני וקיצוני המשתמש במוסדות המדינה, במערכת המשפט, בחינוך ובתקשורת כדי להדיר את השונה ולהפוך את הפלורליזם לפשע. תחת דומיננטיות של שיח דתי נוקשה, שליטה במדיה ובמרחב הדיגיטלי, והפצה של דיסאינפורמציה שיטתית, האמת עצמה הופכת לקורבן.

מנקודת מבט זו, אנו מדגישים כי הגנת המיעוטים אינה דרישה עדתית, אלא תנאי מוקדם הכרחי לכל מעבר פוליטי אמיתי וליציבות אזורית בת-קיימא.

בהתאם לכך, אנו קוראים ל: • הקמת ועדת חקירה בינלאומית עצמאית לכל הפשעים שבוצעו נגד כל מרכיבי העם السורי; • מתן דין וחשבון של האחראים בהתאם למשפט הבינלאומי; • אספקת מנגנונים בינלאומיים אפקטיביים להגנת אזרחים ומיעוטים; • תמיכה בתהליך פוליטי המבוסס על מדינה אזרחית לא-דתית המכבדת פלורליזם ומפרידה בין דת למדינה; – בניגוד ישיר למציאות הנוכחית • ושקילה רצינית של מודלים מבוזרים של ממשל המבטיחים זכויות שוות וכבוד לכל הסורים.

איננו קוראים למדינות עדתיות, ואף לא למדינות דתיות, אלא למדינת חוק, מדינת אזרחות, ומדינה המגינה על בן האנוש פשוט משום שהוא בן אנוש.

לסיכום, אנו מושיטים את ידינו לשלום, לא לכניעה. אנו מאמינים כי הצדק לבדו הוא הדרך לשלום. כפי שאמר ישוע המשיח: "אשרי רודפי השלום". וכפי שאמר משה הנביא, עליו השלום: "שפטו דל ויתום, עני ורש הצדיקו. פלטו דל ואביון, מיד רשעים הצילו".

זוהי פיקדון ההיסטוריה המונח בידיכם. תודה לכם.